רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. מַה חֲמִייָת מֵימַר עֶרֶב מְאוּחַר אוֹ נֹאמַר עֶרֶב מוקְדָּם. אֶלָּא כֵינִי. יְאוּחַר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בו בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם כְּב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּ֑יִם לְבַד. לְשׁוֹן מַתְנִיתָה מְסַייְעָה לְרִבִּי יְרְמְיָה. שָׁ֛ם תִּזְבַּ֥ח אֶת הַפֶּ֖סַח בָּעָ֑רֶב. בָּעָ֑רֶב אַתָּה זוֹבֵחַ. כְּב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ אַתָּה אוֹכֵל. מוֹעֵ֖ד צֵֽאתְךָ֥ מִמִּצְרָֽיִם׃ אַתָּה צוֹלֶהֵ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בָּעָ֑רֶב אַתָּה אוֹכֵל. כְּב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ אַתָּה זוֹבֵחַ. מוֹעֵ֖ד צֵֽאתְךָ֥ מִמִּצְרָֽיִם׃ אַתָּה צוֹלֶהֵ.
Pnei Moshe (non traduit)
אית תניי תני. ולא דריש הכתוב כסדר אלא דה''ק בערב אתה אוכל כבוא השמש אתה זובח וכלומר מה שאתה זובח כבוא השמש והיינו עם דמדומי חמה בעוד הוא יום אתה אוכל בערב ומועד צאתך וכו' כדלעיל דלכל היותר אתה יכול לצלותו עד מועד צאתך ולהאי תנא בערב משמעו יותר מאוחר ודלא כר' ירמיה:
מתניתא. האי ברייתא דלקמיה מסייעא לר' ירמיה דבערב אין משמעו מאוחר אלא יותר מוקדם דדריש בברייתא לקרא דכתיב שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרי' וכל הזמנים הללו למה לי אלא דה''ק בערב אתה זובח והיינו מבעוד יום קודם שיתחיל הלילה וכבוא השמש דהיינו משחשיכה אתה אוכל שמתחילת הלילה מתחיל זמן אכילתו אם הוא כבר צלוי וראוי לכך ומועד צאתך מארץ מצרים אתה צולה וכלומר אם לא נצלה מקודם אתה יכול עדיין לצלותו ולאוכלו עד חצות שהוא מועד צאתך דאז הוי אתחלתא דגאולה והיי מסייעא לר' ירמיה וכדאמרן:
אלא כיני. כן צריך אתה לומר יאוחר דבר שנאמר בו בין הערבים ונאמר בו כבוא השמש לדבר וכו' ולא מדכתיב ביה בערב למדנו שיהא מאוחר להתמיד:
מה חמית מימר ערב מאוחר. מהיכן אתה רואה לדרוש לאחרו מכיון דכתיב ביה נמי מערב או נימא אדרבה אי לא הוה כתיב ביה אלא בין הערבים בלבד ה''א חלקהו וכו' לפיכך כתי' בי' בערב שהוא מוקדם דמשמע משינטו צללי ערב כדלעיל ונימא דבערב מלמדנו שמצוה להקדימו לתמיד ובין הערבים מלמדנו שאם הקריבו בין הערבים מאוחר כשר:
מָאן תַּנָּא בֵּין בַּחוֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּתַנֵּי. כְּסִידְרוֹ בַחוֹל כָּךְ סִידְרוֹ בַשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. כְּסִדְרוֹ בְעֶרֶב שַׁבָּת כָּךְ סִידְרוֹ בַשַּׁבָּת. הָא רִבִּי יִשְׁמָעֵאל מְאַחֵר שָׁעָה לְפִלְפּוּלוֹ. וְרִבִּי עֲקִיבָה מַקְדִּים שָׁעָה אַחַת לְעִיסּוּקוֹ. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִיכָּֽנְסוּ לְמִצְוָה מְשׁוּכָּרִין. וִיקָרֵב פֶּסַח תְּחִילָּה וְתָמִיד אַחֲרָיו. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאתָ מְבַטֵּל בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם שֶׁלְפֶּסַח. אִם מְקַייֵם אַתְּ בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם שֶׁלְפֶּסַח לֹא נִמְצֵאתָ מְבַטֵּל בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּֽיִם שֶׁלְתָּמִיד. תָּמִיד אִם מְבַטְּלוֹ אַתְּ עַכְשָׁיו אַתְּ מְקַייְמוֹ לְאַחַר זְמַן. פֶּסַח אִם מְבַטְּלוֹ אַתְּ עַכְשָׁיו אֵימָתַי אַתְּ מְקַייְמוֹ. 31b וְיַקְרִיב פֶּסַח תְּחִילָּה וְתָמִיד אַחֲרָיו. יְאוּחַר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בו בָּעֶ֛רֶב וּבֵין הָֽעַרְבָּֽיִם לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּ֑יִם [בִּלְבַ].
Pnei Moshe (non traduit)
ויקריב פסח תחילה וכו'. אכל ע''פ דעלמא קאי דהיא גופה מנלן שמקדימין התמיד להפסח. וקאמר דטעמא משום יאוחר דבר וכו' כדפרישית במתניתין:
מאן תנא בין בחול בין בשבת. זמן אחד להפסח. ר' ישמעאל היא דתני כסדרו של הפסח אחר התמיד בע''פ בחול כך סידורו בשבת בע''פ:
כסדרו בע''ש. אם חל י''ד בערב שבת כך סידורו אם חל בשבת והתמיד נשחט בו' ומחצה וקרב בז' ומחצה והפסח אחריו:
ור' עקיבא מקדים שעה אחת לעיסוקו. בתמיה אלא ר''ע מ''ט וכי בשביל עיסוקו בהקרבה צריך להקדים בשבת הא איכא שהות טובא. ומשני דהיינו טעמיה דר' עקיבא דמקדים הואיל ובשבת שכיחא שכרות וכדי שלא יכנסו למצוה משוכרין והלכך כל מה שאתה יכול להקדים טפי עדיף וסידורו בשבת כסידורו בע''ש:
ויקריב פסח תחלה. אם חל בשבת לטעמא דר''ע דחייש לשכרות ותמיד אחריו ובתמיד ליכא חששא שאין עסק כל עשייתו מסור אלא לכהנים וכהנים זריזין הן:
אם אומר את כן. להקדימו להתמיד נמצא' מבטל הדרש שדרשו מבין הערבים של פסח חלוק בין הערבים וכו' כדלעיל וא''כ ע''כ א''א להקדימו מקודם ח' ומחצה:
אם מקיים את בין הערבים של פסח לא נמצאת וכו'. ומ''ש האי מהאי דכשאתה אומר תמיד נשחט בו' ומחצה כשחל ע''פ בשבת א''כ מבטל אתה הדרש בין הערבים של תמיד:
ומשני דלא דמי שאם אתה מבטל בתמיד עכשיו יכול אני לומר אימתי את מקיימו לאחר זמן למחר ובכל ימות השנה אבל פסח אם את מבטלו לבין הערבים עכשיו אימתי את מקיימו דלא מצית אמרת מקיימו את לשנה הבאה דמיהת בפסח של שנה זו אי את מקיימו:
הא ר' ישמעאל מאחר שעה לפלפולו. כלו' בשביל פלפולו והוא חימומו והרבה תמצא בש''ס הזה שמשתמש בלשון פלפול לחימום ומלשון פילי הוא חזיה דהוה ביה פילי בגופיה וכן כאן דמחמת שנתחמם נעשי בו כמין בקעים בקעים והיינו דר' ישמעאל חייש שלא יתחמם בשר הפסח ויתקלקל מכיון שאין יכול לצלותו עד שתחשך הלכך הוא מאחר שעה אחת לסידורו בשבת וא''כ הא טעמי' דר' ישמעאל:
וְיִקֳרְבוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כֶּבֶשׂ שֵׁנִי. אֵין פֶּסַח שֵׁינִי. תַּנֵּי. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. בְּכָל יוֹם וָיוֹם תַּמִיד נִשְׁחַט בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בְּתֵשַׁע וּמֶחֱצָה. מָהוּ בְּכָל יוֹם וָיוֹם. בְּכָל עֶרֶב פֶּסַח וּפֶסַח. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. טַעֲמֵיהּ (דָּהֵן) [דְּהָדֵין] תַּנָּייָה כְּדֵי לִיתֵּן חֲצִי שָׁעָה בֵּין כּת לְכַת.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר יוסי בר' בון טעמיה דהדין תנייה וכו'. כלומר דמפרש טעמיה דהאי תנא דס''ל דאף בע''פ תמיד נשחט בזמנו של כל ימות השנה ואפי' אם חל להיות בע''ש כדלקמן מש''ה היא דאע''ג דצריך שיהא קרב פסח אחריו מ''מ לא בעינן להקדים להתמיד בשביל הפסח אלא דסגי בשחיטת הפסח והקרבתו כדי ליתן חצי שעה בין כל כת וכת וכלומר שמחלקין השעות שאח''כ בין כל כת וכת שהפסח נשחט בג' כיתות כדתנן לקמן בפירקין וא''כ כשנשחט הפסח אחר זמן הקרבת התמיד שהוא תשע ומחצה אכתי איכא ב' שעות ומחצה עד הערב ונמצא שיש כאן חצי שעה לשחיטתו והקרבתו לכת הראשונה וכן לשניה וכן לשלישית ועוד שעה אחת אחר כן עד הערב ושעה א' כדי לצלות הפסח לכל כת וכת ואף אם כולן צולין כאחת וכדתנן בסוף פירקין יוצאת כת ראשונה וישבה לה בהר הבית וכו' חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן והתם בשבת איירי והכא קחשיב להאי תנא דלעולם נשאר עוד שעה אחת וא''כ אפי' בע''פ שחל להיות בע''ש איכא שהות כדי לצלותו מבע''י ואפי' לכת השלישית ודי בכך ולמה יקדימו היום להתמיד מבכל ימות השנה אם אינו צריך לזה:
מהו בכל ערב פסח ופסח. כלו' דמפרש מהו בכל יום ויום דתני ר' נתן וקאמר דפליג על המתני' וס''ל דע''פ ג''כ לא מקדמינן ליה להתמיד ובכל יום ויום דקאמר כל ע''פ נמי בכלל:
א''ר יוסה. כתיב ואת הכבש השני תעשה בין הערבים והאי מיותר הוא דהא כתוב לעיל את הכבש אחד וגו' אלא למידרש כבש התמיד הוא שני וזמנו בין הערבים מכיון כדלעיל ואין פסח שני דבע''פ לא יקרב עמו כאחת אלא אחריו משקרב התמיד הוא נשחט:
ויקרבו שניהן כאחת. אדלעיל קאי ואעיקרא דמילתא דאמאי דחקת למידרש מיאוחר דבר והא מכיון דכתיב בתרוייהו בין הערבים א''כ בזמן שחיטת התמיד ישחט ג''כ הפסח. ועוד דנהי דדרשת יאוחר דבר אמאי בעי להשהותו כל כך אחר התמיד ישחטו זה אחר זה ויקרבו שניהן כאחת:
תַּנֵּי. דַּם תָּמִיד וְאֵיבָרָיו קוֹדְמִין לַפֶּסַח וּפֶסַח לַקְּטוֹרֶת וְהַקְּטוֹרֶת לְהַטָּבַת נֵירוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. דַּם תָּמִיד וְאֵיבָרָיו קוֹדְמִין לַקְּטוֹרֶת וְהַקְּטוֹרֶת לַפֶּסַח וּפֶסַח לְהַטָּבַת הַנֵּירוֹת. כְּדֵי שֶׁיִּקְרְבוּ נִסְכֵי תָמִיד עִמּוֹ. וְאֵין מוּקְדַּם לְתָמִיד שֶׁלְשַׁחַר וְלֹא מְאוּחַר לְתָמִיד שֶׁלְבֵּין הָעַרְבָּיִם אֶלָּא הַפֶּסַח וְהַקְּטוֹרֶת בְּעַרְבֵי פְסָחִים. מְנַיִין שֶׁלֹּא יְהֵא דָבָר קוֹדֵם לְתָמִיד שֶׁלְשַׁחַר. תַּלְמוּד לוֹמַר עָלֶ֨יהָ֙ עֹוֹלָה. וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהֵא דָבָר מְעַכֵּב לְתָמִיד שֶׁלְבֵּין הָעַרְבָּיִם. תַּלְמוּד לוֹמַר עָלֶי֖הָ שְׁלָמִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. וְעָרַ֤ךְ עָלֶ֨יהָ֙ עֹוֹלָה אֵין כָּתוּב כָּאן. אֶלָּא וְעָרַ֤ךְ עָלֶ֨יהָ֙ הָעֹוֹלָה. שֶׁלֹּא תְהֵא הָעוֹלָה קוֹדֶמֶת לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁלְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. מְחוּסְּרֵי כַפָּרָה מֵבִיאֵין כַפָּרָתָן אַחַר הַתָּמִיד שֶׁלְבֵּין הָעַרְבָּיִם כְּדֵי שֶׁיִּטְבְּלוּ וְיֹאכְלוּ פִסְחֵיהֶן לָעֶרֶב. אָמַר רִבִּי יוּדָןּ הָדָא דְתֵימַר בִּמְצוֹרָע עָשֵׁיר. אֲבָל בִּמְצוֹרָע עָנִי לֹא עוֹף הוּא מֵבִיא. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדּוּמָא. אֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם.
Pnei Moshe (non traduit)
אינו מביא אשם. בתמיה אפי' עני צריך שיביא בהמה לאשם אלא דטעמא כדאמרן:
לא עוף הוא מביא. וא''צ להאי טעמא דבלאו הכי עוף הוא יכול להביא אחר כן:
אלא וערך עליה העולה. ודרשי' העולה ראשונה:
עליה שלמים. עליה השלם:
אית תניי תני וכו'. דהקטרת של בין הערבים קודם להפסח וכדי שיקרבו נסכי תמיד עמו זהו לתנא קדמייתא שהנסכים קריבים בשעת הקרבת אימורין והפסח מיד אחריו וקריבין עמו:
פֶּסַח לְשֵׁם בְּעָלִים מְנַיִין. וְדִין הוּא. מָה אִם הַחַטָּאת שֶׁאֵין מַחֲשֶׁבֶת עָרֵלִים וּטְמֵאִים פּוֹסְלִין בָּהּ צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא לְשֵׁם בְּעָלִים. פֶּסַח שֶׁמַּחֲשֶׁבֶת עָרֵלִים וּטְמֵאִים פּוֹסְלִין בּוֹ אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא [צָרִיךְ] לְשֵׁם בְּעָלִים. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְּחַטָּאת שֶׂהִיא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. תֹּאמַר בַּפֶּסַח. שֶׁהוּא קֳדָשִׁים קַלִּין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְלֹא מִמַּחֲשָׁבָה לִמַּדְתָּ. הַתּוֹרָה רִיבְתָ מַחֲשָׁבָה בַפֶּסַח יוֹתֵר מִן הַחַטָּאת. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וּמֵחַטָּאתוֹ שֶׁלְמְצוֹרָע אָנוּ לְמֵידִין. וְכִי חַטָּאתוֹ שֶׁלְמְצוֹרָע לֹא לְחִידּוּשָׁהּ יָצָאת. שֶׁתָּהֵא טְעוּנָה נְסָכִים לָשֵׁם בְּעָלִים. וְדָבָר שֶׁיָּצָא לְחִידּוּשׁוֹ אֵין לְמֵידִין מִמֶּנּוּ. אָמַר לֵיהּ. וְכִי חַטָּאתוֹ שֶׁלְמְצוֹרָע מֵאֵיכָן לְמֵידְה שֶׁתְּהֵא פְסוּלָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. לֹא מִן הָדֵין קָֽרְייָא דִכְתִיב וְשָׁחַ֤ט אֹתָהּ֙ לְחַטָּ֔את. וּכְתִיב זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַֽחַטָּ֑את. תּוֹרָה אַחַת לְכָל הַחַטָּאוֹת. אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁהִיא לְמֵידָה מִשָּׁם הִיא מְלַמֶּדֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
פסח לשם בעלים מנין שמעכב. ודין הוא ק''ו מחטאת שאין מחשבה אחרת פוסל בה אלא שלא לשמו פוסל בה שינוי בעלים פסח שמחשבת ערלים וטמאין פוסלין ג''כ בו כדתנן במתני' דלקמן לא כ''ש:
לא אם אמרת וכו'. איכא למיפרך מה לחטאת שהיא קדשי קדשים דין הוא שנחמיר בשינוי בעלים כמו בשינוי קדש:
אמר ר' יוסה. האי לאו פירכא היא וכי לא בענין המחשבה למדת הק''ו שהתורה רבתה מחשבה בפסח יותר מהחטאת שאף מחשבת ערלים וטמאים פוסלין בו ובדין הוא שתהא מחשבת שינוי בעלים פוסלת בו ק''ו מחטאת ולא שייכא הפירכא דידך דאנן לא ילפינן פסול אחר מחטאת כי היכי דתפרוך מה לחטאת וכו' הרי בענין המחשבה מצינו שהפסח יותר הוא מחטאת:
ומחטאתו של מצורע אנו למדין. בתמיה דילפת לעיל שינוי בעלים מהכתוב בחטאת מצורע וכי חטאתו של מצורע לא לחידושה יצאת וכו' דחטאת ואשם אינן טעונין נסכים חוץ מחטאתו של מצורע ואשמו טעונין נסכים כדתנן בפ''ט דמנחות ודבר שיצא לחידושו אין למדין ממנו לשאר חטאת שהרי בלאו הכי אינן שוין הן:
א''ל. ר' מנא דלא היא דשאני הכא שהרי חטאתו של מצורע שפסולה שלא לשמה בשינוי קדש מהיכן למודה היא הא לא כתיב גביה עיכוב לשינוי קדש לא מן הדין קרא דכתיב גבי חטאת דעלמא ושחט וגו' וכתיב זאת תורת החטאת לימד שיהא תורה אחת לכל החטאות וא''כ לא מצית אמרת אלא הכי ממקום שהיא למודה לשינוי קדש משם היא מלמדת לשינוי בעלים כל החטאות דהא כתיב זאת תורת החטאת שבכל ענין יהא תורה אחת לכל החטאות:
חַטָּאת לְשֵׁם בְּעָלִים מְנַיִין. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. וְעָשָׂ֤ה הַכֹּהֵן֙ אֶת הַ֣חַטָּ֔את וְכִפֶּ֥ר עַל הַמִּטַּהֵ֖ר מִטּוּמְאָתוֹ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. מֵעַתָּה אֲפִילוּ הֶקְטֵר אֵימוֹרִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכִפֵּר. מַה זְרִיקָה מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת אֶת הַכַּפָּרָה. יָֽצָאוּ הֶקְטֵר אֵימוֹרִין שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַכַּפָּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
חטאת לשם בעלים מנין. דקי''ל שינוי בעלים פוסל בשינוי קדש ומנלן:
ועשה הכהן וכפר על המטהר מטומאתו. גבי חטאת מצורע כתיב עד שיחשב כפרתו לשם המטהר זה ולא לשם אחר:
חַטָּאת מְנַיִין. וְשׁחַ֤ט אֹתָהּ֙ לְחַטָּ֔את. וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂרו מְנַיִין. וְעָשָׂ֤ה אֶת הָֽאֶחָ֣ד חַטָּ֔את. מֵעַתָּה אֲפִילוּ הֶקְטֵר אֵימוֹרִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וְשָׁחַ֤ט. מַה שְׁחִטָה מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת אֶת הַכַּפָּרָה. יָֽצָאוּ הֶקְטֵר אֵימוֹרִין שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַכַּפָּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
חטאת מנין. דתנינן בריש זבחים שג''כ פסולה שלא לשמה:
ושחט אותה לחטאת. שתהא לשם חטאת בדוקא:
ועשה. כל המעשה בכלל:
הלכה: מְנַיִין שֶׁהוּא צָרִיךְ לְשׁוֹחְטוֹ לִשְׁמוֹ. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. וַ‍ֽאֲמַרְתֶּ֡ם זֶֽבַח פֶּ֨סַח ה֜וּא. לוֹמַר. אִם שְׁחָטוֹ לְשֵׁם פֶּסַח הֲרֵי הוּא פֶסַח. וְאִם לָאו אֵינוֹ פֶסַח. שְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו מְנַיִין. וַעָשִׂ֣יתָ [פֶּ֔סַח]. שֶׁיְּהוּ כָל מַעֲשָׂיו לְשֵׁם פֶּסַח. מֵעתָּה אֲפִילוּ הֶקְטֵר אֵימוֹרִין. תַּלְמוּד לוֹמַר זֶֽבַח. מַה זְבִיחָה מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת אֶת הַכַּפָּרָה. יָֽצָאוּ הֶקְטֵר אֵימוֹרִין שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַכַּפָּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ת''ל זבח וכו'. ומדילפינן לעכב מהוא דכתיב גבי זביחה א''כ מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבת כפרה אף כל העבודות המעכבין כפרה יצאו הקטר אימורין שאין מעכבין שאפי' אם לא הקטיר כלל מתכפר הוא:
מעתה. נימא אפי' הקטר אימורין שלו נמי בכלל מעשיו הן ויהא פסול אם הקטיר שלא לשמו:
ועשית פסח וכו'. וילפינן לעכב מדכתיב הוא גבי זביחה דה''ה בכל העבודות:
גמ' שאר כל מעשיו. קבלה והולכה וזריקה מנין:
משנה: הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ קִיבֵּל וְהִילֵּךְ וְזָרַק שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ אוֹ לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמוֹ 32a פָּסוּל. כֵּיצַד לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם שְׁלָמִים. שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמוֹ. לְשֵׁם שְׁלָמִים וּלְשֵׁם פֶּסַח׃
Pnei Moshe (non traduit)
או לשמו ושלא לשמו. בבבלי מפרש דהך בבא לא צריכא דהיינו רישא דהא או או קתני ברישא אלא דהך סיפא קמ''ל דמחשבין מעבודה לעבודה וכגון דקאי בשחיטה ומחשב בזריקה שאמר הריני שוחט את הפסח לשמו ע''מ לזרוק דמו שלא לשמו והא דהדר תני או שלא לשמו ולשמו ומילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למיתני אלא איידי דתני לשמו ושלא לשמו תנא נמי שלא לשמו ולשמו וכן דרך התנא לשנות וכלומר בין שהקדים מחשבת עבודה לשמו למחשבת עבודה שלא לשמו או איפכא בכל ענין פסול הוא דכתיב זבח פסח הוא שתהא זביחתו לשם פסח והוא למעוטי שלא לשמו שאפי' בדיעבד פסול:
קיבל. או שקיבל הדם במזרק או שהוליך או שזרק הדם ע''ג המזבח שלא לשמו שבארבעה עבודות הללו נפסל הפסח וכן החטאת אם עשאן שלא לשמן כדאמרי' בריש זבחים:
מתני' הפסח ששחטו שלא לשמו. כגון ששחטו לשם שלמים וכיוצא בו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source